<h1>ערוך</h1>
<h2>דף ד.</h2>
כנף שראה אביו לא יגלה — פי' אביו שאנס אשה וראה כנפיה לא יגלה אותו בנו.
<b>הערוך ערך כנףגא</b>
<h2>דף ד:</h2>
ואי כתב רחמנא לא יעלה, הוה אמינא, כל העלאה קא אסר רחמנא — פי' שנושאין הכלאים בידיהן להראותן, קמ"ל, "לא תלבש".
<b>הערוך ערך עלגא</b>
תכלת עמרא הוא, וממאי דתכלת עמרא הוא, — מדשש כיתנא, תכלת עמרא.
<b>הערוך ערך תכלת</b>
<h2>דף ה.</h2>
קא סבר האי תנא הקפת כל הראש שמה הקפה.
<b>הערוך ערך קףגב</b>
מה ללאו דהקפה שאינו שוה בכל — פי' שאינו נוהג בנשים לפיכך קל.
<b>הערוך ערך לאגא</b>
מה לנזיר מצורע — שכן ישנו בשאלה — פי' יתכן לו שישאל על נזירותו ויתירהו חכם ונמצא שלא יהיה נזיר, לפיכך לאו שלו קל הוא, לפיכך עשה דחי ליה.
<b>הערוך ערך שאל</b>
<h2>דף ה:</h2>
גדיל — שנים, גדילים — ארבעה — פי' בע' שעטנז.
<b>הערוך ערך גדלגב</b>
גדיל — שנים, גדילים — ארבעה — דברים ברורים הם כי חוט אחד לא יקרא גדיל ואין גדיל שהוא עבות פחות מן ב' חוטין, ואין גדילין פחותין משני גדילין ונמצאו ארבעה, וזהו פי' עשהו גדיל ופתלהו מתוכו דגרסינן.
<b>הערוך ערך שעגא</b>
עשהו גדיל ופתלהו מתוכו — פי' בע' שעטנז.
<b>הערוך ערך פתל</b>
התוכף תכיפה אחת — פי' קשר הוא, והקושר קשר אחד בשבת אינו חייב, ולענין חיבור אינו מתחבר עד שישנה.
<b>הערוך ערך תכף</b>
מה להצד השוה שבהן שכן ישנן לפני הדבור פי' שלשתן קודם מתן תורה, מילה — בימי אברהם, פסח — במצרים, עולת תמיד — שהקריבו במדבר.
<b>הערוך ערך דברגב</b>
<h2>דף ו.</h2>
מה ללאו דמחמר — דהוי לאו גרידא — פי' דאמר ליה אבוה הבא לי פירות בחמור, כגון לאו דמחמר דהוא לאו גרידא, שנאמר "אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך" (שמות כ', י') שמעינן מינה כי מחמר בבהמה קא אסר רחמנא, וכבר פירשנו בע' חמר במחלוקת ראשון.
<b>הערוך ערך לאגא</b>
מה ללאו דמחמר — שכן הכשר מצוה — פי' לפיכך לא דחי דאין מצות כיבוד אלא אכילה וכיוצא בה, אבל כשאמר לו אביו הבא לי פירות על החמור בשבת לאו מצוה גמורה היא אלא הכשר מצוה.
<b>הערוך ערך כשרגא</b>
<h2>דף ו:</h2>
לא יקל אדם את ראשו — פי' נטיית גרון כלומר לא יהלך בהרמת ראש בקומה זקופה אלא בכפיפת קומה ובהרכנת ראש.
<b>הערוך ערך קלגא</b>
לא יכנס אדם להר הבית במקלו במנעלו ובאפונדתו — פי' כלי לבוש שהוא חלוק קטן ויש בו הרבה מקומות תפורים ונותנין שם דבר המאורע להם, וראיה בשבת בפ' המצניע (צ"ב ע"א) בין אפונדתו לחלוקו, ויש ששונים פונדתו והוא מפורש בערך פ'.
<b>הערוך ערך אפנדה</b>
לא יעשנו קפנדריא — פי' בית שיש בו שני פתחים נכנס בפתח זה ויוצא בפתח זה, וכן מפורש בתלמוד (ברכות ס"ב ע"ב) אדמקיפנא בהא איעול אידרי בהא, ואומרים לשון יון הוא.
<b>הערוך ערך קפנדר</b>
<h2>דף ט.</h2>
אין לו מוח בקדקדו — ובמנחות פ' התודה היתה באה בגמ' דולד תודה ותמורתה (מנחות פ' ע"ב) בשתיהן רבי אומר לו ללוי.
<b>הערוך ערך איןגא</b>
<h2>דף יב:</h2>
ג' נשים משמשות במוך — פי' הפשתן המסורק המובחר קורין בל' ישמעאל אלמוך. פ"א, מוכין שגורדין מן הבגדים, ובפ' י"א בנגעים (מי"א) עד שיראה באריג ובמוכין, ואם קיצץ הבגד קצצים קטנים נקרא מוכין כדתנן בזה הפרק (מי"ב) קיצצו ועשאו מוכין — טהור.
<b>הערוך ערך מךגד</b>
אפילו לר' יהודה דאמר עד שירבה השחור על הלבן — פי' עד שיהא רוב השיער שחור. פ"א, עד שירבה עיקר השער שהוא השחור על ראשו של שיער שהוא הלבן — אלו פי' ר"ח ז"ל, פ"א, עד שירבה שער השחור על הבשר שהוא לבן.
<b>הערוך ערך שחרגא</b>
<h2>דף טז.</h2>
שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא ואמר ג' דברים, צרת הבת אסורה, עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית — פי' קדושה ראשונה מה שקדשו עולי מצרים שיהא בה קדושת שביעית, קדושה לשעתה כל זמן שדרו ישראל בה, ולא קדשוה לעתיד לבא לאחר שנתחרבה, ועולי בבל כשעלו לא קידשוה והניחום שלא יהא בהן קדושת שביעית.
<b>הערוך ערך עמון</b>
כל הכתמים הבאים מרקם — טהורים, ור' יהודה — מטמא, מפני שהן גרים וטעו, כתמים הבאים מן הגוים — טהורים — פי' שאין כתמי גוים מיטמאין. כתם בלעז מקלא.
<b>הערוך ערך כתם</b>
<h2>דף טז:</h2>
מתדמור מאי טעמא לא וכו' עד שיתא אלפי קשתויי... שנפנו על בנות ירושלים, שנאמר "נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה" (איכה ה', י"א) — "לא יורה שם חץ" (מ"ב י"ט, ל"ב) תרג' לא יקשית תמן גיר.
<b>הערוך ערך קשת</b>
<h2>דף יז.</h2>
גמירי דבנתא דההוא דרא אצטדויי אצטדי — פ' בנות דההוא דור דחרבן הבית נעקרו ונעשו עקרות ולא קבלו הריון.
<b>הערוך ערך אצטרויי</b>
היינו דאמרי אינשי, קבא רבא וקבא זוטא מיגנדר אזיל לשאול.
<b>הערוך ערך גנדר</b>
<h2>דף יז:</h2>
זו היא שיבה זו היא ביאה — כבר פי' בע' בי"ת בתחלתו.
<b>הערוך ערך שבגג</b>
זו היא שיבה זו היא ביאה — פי' זו היא שיבה זו היא ביאה, מה שיבה בא הכהן מביתו לבית המנוגע — אף ביאה בא הכהן מביתו לבית המנוגע, דילפינן גזרה שוה מה שיבה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע כשמצאו שפשה ואינו נותץ הבית, כדכתיב "ושב הכהן ביום השביעי והנה פשה הנגע בקירות הבית וצוה הכהן וחלצו וגו' עד ועפר אחר יקח וטח את הבית" (ויקרא י"ד, ל"ט) — אף ביאה נמי דכתיב "ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע בבית" (ויקרא שם), אע"ג דכתיב "ונתץ את הבית" (שם מ"ה) אינו נותצו אלא חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע, וכן מפורש בתורת כהנים (ספרא מצורע פרש' ז' פרק ד') מה מצינו בפושה בראשון חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע
<b>וכ'] ובסוף שבוע שלישי אם פשה נותץ, מכאן למדנו ג' שבועים לבתים. [הערוך ערך בא</b>
אלמא קא סבר אין זיקה — פי' ענין קשירה מלשון "ואם אסורים בזיקים" (איוב ל"ו, ח'), "ומלכיהם נהוגים" (ישעיה ס', י"א) תרגום ומלכיהון זקוקין.
<b>הערוך ערך זקגב</b>
<h2>דף כא.</h2>
וזעירי מוסיף אף אשת אבי אמו... וסימנך דעילאי דרב — פי' רב אמר, אשת אחי האם, וזעירי אמר, אף אשת אבי האם, האב שהוא למעלה, ורב מ"ט לא תני לה — משום דמחלפא באשת אבי אביו, אם תאמר אשת אבי האם יש לה הפסק אתי למימר אשת אבי אביו נמי יש לה הפסק. וזעירי אמר, לגבי אשת אבי אביו שכיח דאזיל ולפיכך אין לה הפסק, אבל לגבי אשת אבי אמו לא שכיח דאזיל ולפיכך יש לה הפסק. פ"א, לגבי משפחת אביו שכיח דאזיל משום דאתי ליה ירושה מהתם וידע דאית ליה קורבא להתם ולא אתי למיסב מהתם, גבי משפחת אמו לא שכיח דאזיל.
<b>הערוך ערך עלגא</b>
<h2>דף כא:</h2>
אמרו לי כלדאי, מלפנא הוית — כמו "מלפינו מבהמות ארץ" (איוב ל"ח, י"א).
<b>הערוך ערך מלפן</b>
כגון כלתא דבי בר ציתאי — פירוש כל הזכורים בהלכה בעלי בתים גדולים היו והיו כלות הבנות מצוינות בבתיהם כמו כלות הבנים.
<b>הערוך ערך כלת</b>
כלתא דבי בר ציתאי.
<b>הערוך ערך מרכוף</b>
אמר רבא, אטו כולהו לאו משום גזירה לגזירה נינהו, אמו — ערוה, אם אמו — שנייה, וגזר על אם אבי אביו משום אם אמו, מ"ט, — דכולהו בי אמא רבתי קרו להו — פי' לאם אביו אמא רבתי קרו לה כמו לאם אמו, אם תתיר אם אביו יבא ליקח אם אמו, אשת אביו — ערוה, אשת אבי אביו — שנייה, וגזרו על אשת אבי אמו משום אשת אבי אביו, מ"ט, כולהו דבי אבא רבתי קרו להו שקורין לאשת אבי אביו דבי אבא רבתי, כך קורין לאשת אבי (אביו) [אמו] דבי אבא רבתי, אם תתיר זו יבא להתיר זו, טעמא מאי — כולהו דבי אחבי רבה קרו להו. אחבי הוא דוד כמו שקורין לאשת אחי האב מן האם דבי אחבא רבה, כך קורין לאשת אחי האם מן האב, ואם תתיר זו יבא להתיר זו.
<b>הערוך ערך בי אבא רבתי</b>
<h2>דף כב:</h2>
"ובן אין לו" (במדבר כ"ז, ח') עיין עליו — בר"ג דקידושין (ד' ע"א) מפורש מדכתיב קרא "אין" (שמות כ"א, י"א) מלא ביו"ד ולא כתיב "אן" חסר דרשינן ליה לאו והן, לאו — אין כסף לאדון זה, וכי האי תנא דתניא, "וזרע אין לה" (ויקרא כ"ב, י"ג) אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מניין, ת"ל, "וזרע אין לה" — עיין עליה, הנה דרש כיוצא בו לאו והן אין לה זרע כשר אם יש לה אפילו זרע פסול, וזהו אין לה עיין עליה אם יש לה אפילו זרע פסול — זה פי' ר"ח ז"ל במס' קדושין.
<b>הערוך ערך עיןגא</b>
<h2>דף כג.</h2>
אמר רבא, חייבי לאוין תפשי בהו קדושין, דכתיב "כי תהיין וגו' עד שנואה" (דברים כ"א, ט"ו) שנואה בנשואיה, ואמר רחמנא כי תהיין — ואיזו זו חייבי לאוין.
<b>הערוך ערך אהובה</b>
<h2>דף כד:</h2>
רוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר — פי' מכנסים קטנים.
<b>הערוך ערך סנרגא</b>
רוק שהוא למעלה מן הכילה, אמר רבי, הואיל ומכוער הדבר — תצא — פי' שנמצא רוק בכילה למעלה, איכא למימר ששכבה פורקדנית בשעת תשמיש רקקה למעלה מן הכילה — זה פי' מגנצא, ואבא מרי רבינו יחיאל ז"ל פי', רוק שהוא זרוק בכח ועלה למעלה מן הכילה שזה ודאי כח איש הוא ולא כח אשה, והיה מספר במשל, סוחר אחד היתה לו אשה יפה וזינתה עליו, ובשעת תשמיש רק אותו האיש למעלה בשמי הקורה העליונה והיתה הקורה מצופה זהב כולה, אח"כ בא בעלה לשכב עמה ולשמוח עמה, נשא עיניו למעלה וראה רוק למעלה בקורה. אמר לאשתו, מי רק שם, ואמרה, אני, אמר לה, עשי כך לפני ואראה זה הכח שיש ליך ולא יכלה והרגיש מה שעשתה.
<b>הערוך ערך רקגא</b>
<h2>דף כה:</h2>
אדם קרוב אצל עצמו, ואין אדם משים עצמו רשע — פי' אלו העיד על אחיו שהוא רצחן לא היה פוסלו, קל וחומר על עצמו.
<b>הערוך ערך קרבגב</b>
<h2>דף כו.</h2>
ברננה לא מפקינן — "על שפת לשון ודבת עם" (יחזקאל ל"ו, ג') תרג' ורננת עמא.
<b>הערוך ערך רןגב</b>
לא מיבעיא אביו — דכזיז בניה מיניה, אבל בנו דלא כזיז אביו מיניה — אימא לא, קמ"ל — פירוש מתבייש ממנה.
<b>הערוך ערך כזגא</b>
<h2>דף לד:</h2>
תמר באצבע מיעכה — באצבעה — פי' באותו מקום והוציאה בתוליה.
<b>הערוך ערך מעך</b>
<h2>דף לה.</h2>
אשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר — פי' בסוף תשמיש לאלתר מתהפכת כדי שיצא הזרע מרחמה ולא תתעבר.
<b>הערוך ערך הפך</b>
אם היו כוהנות נשואות לישראל — נפסלו מן התרומה דבי נשייהו — פי' מתרומה דבית אביהן.
<b>הערוך ערך נשאגג</b>
<h2>דף לו.</h2>
הלכתא כר"ל בהני תלת — ומפורשין שם, א' — החולץ למעוברת, ב' — דתנן בפ' יש נוחלין (ב"ב קכ"ו ע"ב) המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד וכו', ג' — דתנן עוד ביש נוחלין (שם קל"ו ע"א) הכותב נכסיו לבנו וכו'.
<b>הערוך ערך הלך</b>
הלכתא כוותיה דריש לקיש בהני תלת — ושם מפורש.
<b>הערוך ערך תלת</b>
<h2>דף לז:</h2>
ר' אליעזר בן יעקב אומר, הרי שבעל נשים הרבה ואינו יודע על איזה מהן בא, וכן היא, שבאו עליה אנשים הרבה ואינה יודעת איזה מהן בא עליה, נמצא אב נושא בתו ואח נושא אחותו ונתמלא כל העולם ממזרות, ועל זה נאמר "ומלאה הארץ זמה" (ויקרא י"ט, כ"ט), ורבא אמר לך, הכי קאמר, זו מה היא — כלומר אין אדם יודע אותה שנושא, אם מותרת אם אסורה היא לו.
<b>הערוך ערך זמה</b>
<h2>דף לח.</h2>
וב"ה אמרו, נכסין בחזקתן, וכתובה — בחזקת יורשי הבעל, ונכסים הנכנסים והיוצאין עמה בחזקת יורשי האב — פי' נכסי צאן ברזל הם ששנו בית הלל בחזקתן סתם, ופירשו כתובת מנה מאתים בחזקת יורשי הבעל, ונכסי מלוג הנכנסים והיוצאים עמה בחזקת יורשי אשה, ואמרינן בגמ' (ב"ב קנ"ח ע"ב) הא דאמרי בית הלל בנכסי צאן ברזל שהן בחזקתן, בחזקת מי, נחלקו ר' יוחנן וריש לקיש והלכתא כבר קפרא דתני יחלוקו. ופי' נכסים הנכנסים והיוצאים עמה הם שנפלו לה אחר שנשאת ונקראין נכסי מלוג שיוצאין אם הם בעינייהו.
<b>הערוך ערך נכס</b>
<h2>דף לח:</h2>
דלמא כתובת אשה שאני, משום חינא — פי' מ"ט אמרו ב"ש נוטלות כתובתן דמשום הכי תקינו רבנן כתובה לאשה מספק משום חינא, דכיון שיודעת שאפילו בספק נוטלת כתובתה משמשת לבעלה ויעלת חן בעיני בעלה, ואנן בעינן שתהא נושאת חן בעיני בעלה.
<b>הערוך ערך חןגג</b>
<h2>דף לט:</h2>
ואם לא — איטלע לך ריגלא דימינא ואיטלע ליה ריגלא דימינא — "שלף איש נעלו" (רות ד', ז') תרג' טלע גבר ית נרתק יד ימיניה ואושיט ביה קנין לחבריה. "ויאמר הגואל לבועז קנה לך" (שם ח') תרג' ואמר פריקא לבועז אושיט ית ידך לקנינא וקנה לך וטלע בועז ית נרתק יד ימיניה וקנא מיניה.
<b>הערוך ערך טלע</b>
מצוה בגדול ליבם — פי' ר"ח השתא קיימא לן כרבא דאוקמה למתניתין לרבנן דאמרי על איזה דרך כונסה קיים מצות יבום, ואע"פ שאין הלכה כאבא שאול עדיף לעשות כמותו, כדגרסינן בפרק ב"ש בגמרא ב' אחין (לקמן ק"ט ע"א) לעולם ידבק אדם בג' דברים וחד מינייהו בחליצה כאבא שאול.
<b>הערוך ערך יבם</b>
<h2>דף מא.</h2>
מפני שלבו גס בה — ופירושו לבו קרוב לה, וכן כל גס ביה בתלמוד ענין פתרון אחד להם והמשכילים יבינו.
<b>הערוך ערך גסגב</b>
<h2>דף מב.</h2>
וכן גר וגיורת צריכות להמתין שלשה חדשים כמו שאר כל הנשים... מתיב רב חנינה, בכולן אני קורא בהם משום תקנת ערוה, וכאן בהמתנת שלשה חדשים משום תקנת ולד — פי' בכולן אני קורא בהן משום תקנת ערוה — בכל היבמות אני קורא שלא יתיבמו בתוך שלשה חדשים משום תקנת ערוה, כדאמרינן דקא פגע באיסור אשת אח.
<b>הערוך ערך גרגא</b>
<h2>דף מב:</h2>
הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה, או שהיה לה כעס מבעלה — פי' כיון שנכנסה בבית בעלה ונמצאת שלימה, רגל ראשון היא רדופה לילך ולהגיד שבחה בבית אביה, ושאר הרגלים אינה רדופה.
<b>הערוך ערך רדף</b>
או שהיתה עקרה, זקנה, וקטנה וכו' עד כולן צריכות להמתין ג' חדשים — דברי ר"מ, ר' יהודה מתיר ליארס ולינשא מיד.
<b>הערוך ערך עקר</b>
אי הדר ביה — ממתניתא דכרמא הדר ביה, דתניא, א"ר ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה, שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה, כולן צריכות להמתין שלשה חדשים — פי' משום מתניתא דכרמא הדר ביה ואמר אין הלכה כר' יהודה, וכן פירשו רב אחא דמן שבחא בשאלתות בוירא אליו (סי' י"ב) ירושלמי בסוף הלכה קמא דפ' תפילת השחר (פ"ד ה"א) וכי כרם היה שם אלא אלו תלמידי חכמים שהיו עשויין שורות שורות ככרם.
<b>הערוך ערך כרםגב</b>
דרמא לך הא — לא חש לקמחיה, סתם ואח"כ מחלוקת וכו' — פי' אכילתו להפסד הולכת שאינו מתעסק בתורה כראוי לה, וי"א, לא שימש כל צרכו ולא ידע שמועה זו ואתי לפרוקי לן. ס"א, לא חש לקמיה — כלומר לא חשש לפניו הקושיא שתבוא לו.
<b>הערוך ערך קמח</b>
<h2>דף מג.</h2>
מסרק של פשתן שניטלו שיניו — פי' שמסרקין בו הפשתן.
<b>הערוך ערך מסרק</b>
ניטלו ממנו שתים ועשאן למלקט — טמאות — פי' הוא מכלי הספר והגרע והיא לוקטת השער כמו ששנינו בפ' אלו הן הלוקין (מכות כ' ע"א) ר' אליעזר אומר, אפילו ליקטן במלקט וברהיטני חייב, "מלקחיה ומחתתיה" (שמות כ"ה, ל"ח) תר"י מלקטתהא ומחתיתהא. "מלקחיה" דבמדבר סיני (במדבר ד', ט') תר"י ומלקטתהא.
<b>הערוך ערך מלקטגא</b>
התקינה לנר או למיתוח — טמאה יש ספרים שכתוב בהן מיתה ויש מתוח ויש מתוי ויש מיתון והעיקר מן "וימתחם כאהל לשבת" (ישעיה מ', כ"ב), וכך מנהג האורגים יש להן עץ ארוך ברוחב היריעה ובראשיו שני מחטים שבורים ונועצם ברוחב היריעה מכאן ומכאן כדי למושכו ולמותחו, ומכלי אורגים הוא.
<b>הערוך ערך מתה</b>
<h2>דף מד.</h2>
עצה טובה קמ"ל, ד' — אין, טפי — לא, כי היכי דנימטינהו עונה בחדש — פי' ר"ח ז"ל, אדם הראשון בערב שבת שימש תחילה בפ' אע"פ (כתובות ס"ב ע"ב) עונה של תלמידי חכמים אימתי, — מערב שבת לערב שבת. "אשר פריו יתן בעתו" (תהלים א', ג') זה המשמש מטתו מערב שבת לערב שבת.
<b>הערוך ערך עןגו</b>
<h2>דף מה.</h2>
שלחו ליה בני בי מכסי לרבא — פי' מקומות.
<b>הערוך ערך בי מכסי</b>
<h2>דף מו.</h2>
כדרבא דאמר רבא, הקדש, חמץ, ושיחרור — מפקיעין מיד שעבוד — פי' חמץ — כגון ישראל דשעבד חמצו לגוי והגיע שעת הבעור, לא אמרינן כיון דמשועבד ליה לגוי והגיע שעת הביעור — דגוי הוא, אלא חייל עליה איסור. הקדש — מידי דהוה אקדושת הגוף, כההיא אתתא דעיילא אצטילא דמילתא וכו' ואמרינן רבא לטעמיה כיון דשדייה אמיתנא איתסרא בהנאה דהוה ליה כקדושת הגוף, וכן אמר רב אשי, קונמות קדושת הגוף הוא וכדרבא, אבל הקדש מידי דלאו קדושת הגוף אלא קדושת דמים לא מפקע מידי שעבוד דהא מקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה דקא משוינן ליה הקדש טעות ושקלה כתובתה ולא מפקע הקדש לשעבוד דכתובתה. שחרור — כמפורש בפ' החולץ אמר רב חמא, הלוקח עבד מן הגוי וקדם וטבל לשם בן חורין קנה עצמו בן חורין.
<b>הערוך ערך קדשגא</b>
רמו ליה ארווסא — פי' שלשלת.
<b>הערוך ערך ארוסא</b>
ארפו ליה, וצמצמו ליה.
<b>הערוך ערך צמצם</b>
בהדי דדלייה לרישיה ממיא, אנחו ליה זלתא דטינא ארישיה, ואמרי ליה, זיל אמטי לבי מרך — פי' קופה מלאה טינא.
<b>הערוך ערך זלתא</b>
מוהרקיהו דהני בספטא דמלכא מנח, ומלכא אמר, מאן דלא יהיב כרגא — לישתעבד למאן דיהיב כרגא — והוא הכתב שיש בו כרגא שעל כל אחד ואחד... כלומר כאלו מכורין הן וצריכין גט חירות.
<b>הערוך ערך מהרק</b>
<h2>דף מז.</h2>
ת"ר, גר שבא להתגייר... אומרין לו, מה ראית שבאת, וכו'.
<b>הערוך ערך גרגא</b>
ישראל בזמן הזה דווים דחופים — פי' תרג' "יגון" (בראשית מ"ב, ל"ח) דוונא, כגון "[וכל] לבב דוי" (ישעיה א', ה').
<b>הערוך ערך דוגב</b>
<h2>דף מז:</h2>
שאני מיא דמרזו מכה — פי' ממרסין פי המכה והכויה ואינה מועלת רפואה שכבר שאבה המכה המים והן מכבין הכויה.
<b>הערוך ערך מרזו</b>
<h2>דף מח.</h2>
ת"ר, "וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה" (דברים כ"א, י"ב) ר' אליעזר אומר, תקוץ ור"ע אומר, תגדיל וכו'.
<b>הערוך ערך עשגב</b>
<h2>דף מח:</h2>
יתיב ר' אמי ור' חנינא בר פפי ור' יצחק נפחא אקילעא דר' יצחק נפחא — שייך זה בקלע הראשון.
<b>הערוך ערך קלעגג</b>
ובעיר הסמוכה לספר — אין משהין אותו כל עיקר, שמא ישמע דבר וילך ויגיד לחבירו גוי — פי' ספר ארץ העמים הסמוכה לא"י ועיר הסמוכה לים נמי נקראת ספר, כדמתרגמינן "זבולון לחוף ימים ישכן" (בראשית מ"ט, י"ג) על ספר ימיא.
<b>הערוך ערך ספרגד</b>
<h2>דף מט.</h2>
איזהו ממזר, שמעון התימני אומר, כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו — ולולי שאמר בתלמוד שהלכה כדבריו לא סמכינן אמאי דפסיק הלכה במתניתין. (ירושלמי) אין למדין לא מהלכות ולא מהגדות ולא מתוספות אלא מן התלמוד — פי' לאו דסמכא הוא אלא אם יסמכו בו אנשי התלמוד ויודו בו. איזהו ממזר, — כל שאר בשר שהוא בלא יבא, דברי ר"ע, שמעון התימני אומר, כל שחייבת עליו כרת בידי שמים, והלכה כדבריו — פי' ר"ח ז"ל, קיי"ל הלכה כוותיה ולא משום דתני במתניתין הלכה כדבריו, דבהדיא קיי"ל אין למדין הלכה לא מפי תלמוד, וזה מפי תלמוד ולא מפי מעשה, אלא משום דתני לה גבי הילכתא פסיקתא בפ"ק בהלכה בתרא (לעיל י"ד ע"ב) גופא אמר ר' אלעזר, אע"פ שנחלקו ב"ש וב"ה בצרות מודין שאין ממזר וכו', ותנן בקידושין סתם בפ' האומר לחבירו (ס"ו ע"ב) כל מי שאין לה עליו קידושין אבל יש לה קידושין על אחרים הולד ממזר, ואיזה זה הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה. (ירושלמי) בר מנדה, מ"ט, — שניה היא הנדה שאין בה שאר בשר, לפיכך אין ממזר ממנה.
<b>הערוך ערך תלמוד</b>
<h2>דף מט:</h2>
משנת ראב"י קב ונקי — פי' מעט וברור מכל ספק שהיא כסלת נקייה.
<b>הערוך ערך קבגא</b>
כל הנביאים נסתכלו בספקלריא — פי' כיון דאמר ליה משה רבך אמר "כי לא יראני האדם וחי" (שמות ל"ג, כ') ואתה אמרת "ואראה את ה"' (ישעיה ו', א') חילוף דבריו, אמר, ידענא ביה דלא מקבל, הוה בעי למימר ליה, והלא אותן העומדים עם משה נאמר בהן "ויראו את אלהי ישראל" (שמות כ"ד, י') וגו', וכתיב "כי לא יראני האדם וחי", וכתיב "כי לא ראיתם כל תמונה" (דברים ד', ט"ו), אלא כבודו ראו, גם כבודו ראיתי אני, ויש כבוד למעלה מכבוד והכבוד שהוא ההוד הגדול הקרוב לשכינה לא ראהו אדם, ועליו נאמר "כי לא יראני האדם וחי", ומקצת ממנו בקש משה רבינו שנאמר "הראני נא את כבודך" (שמות ל"ג, י"ח), והשיב לו "כי לא יראני האדם וחי", וזהו שאמרו בשמועה זו מכל מקום קשו קראי אהדדי, ופירשו בענין זה הפירוש ואמרו תנאי היא. וי"ס שאין כתוב בהן תנאי היא, אלא קשו קראי אהדדי... כדתניא כל הנביאים נסתכלו בספקלריא שאינה מאירה ומשה רבינו נסתכל בספקלריא המאירה — פי' כי לא יראני האדם וחי — על הוד שכינה נאמר שהוא הוד בוהק ואין בריה יכולה להסתכל בו, וכל המסתכל מת מיד, וכל הנביאים ראו כבודו מתוך ספקלריא שאינה מאירה כאור כחוש ונדמה להן שראו מראה, וזהו כאדם זקן שאורו כחוש ורואה הנמוך כאילו גבוה והאחד כשנים וכן כיוצא בהן ואינו כך, וזהו שאמר הכתוב "וביד הנביאים אדמה" (הושע י"ב, י"א) כלומר מראה שרואין דמיון ולא עיקר, ומשה רבינו נסתכל בכבוד ובהוד השכינה בספקלריא המאירה מאחורי הוד השכינה וביקש יותר מראה מן ההוד ולא ניתן לו. וכענין הזה מפורש בריש ויקרא רבה (פ"א) מה בין משה רבינו לכל הנביאים, ר' יהודה ב"ר אלעאי אומר, כל הנביאים ראו מתוך ט' אספקלריות
<b>הה"ד] (יחזקאל מ"ג, ג') (מראה) "וכמראה המראה אשר ראיתי כמראה אשר ראיתי בבאי לשחת את העיר ומראות כמראה אשר ראיתי על נהר כבר ואפל על פני", ומשה רבינו ראה מתוך ספקלריא אחת שנאמר "במראה ולא בחידות" ורבנן אמרי, כל הנביאים ראו מתוך ספקלריא מלוכלכת הדא הוא דכתיב "וביד הנביאים אדמה" (הושע י"ב, י"א), ומשה רבינו ראה מתוך אספקלריא מצוחצחת שנאמר "ותמונת ה' יביט" (במדבר י"ב, ח'), הרי ר"י ב"ר אלעאי ורבנן כולן שוין שראה משה רבינו שלא כראיית כל הנביאים, הנה בין למאן דגריס תנאי היא והוא ר"י ב"ר אלעאי ורבנן ובין מאן דגריס בלא תנאי נתברר פירוש שמועה זו, ומכל מקום אין שם דבר מבורר ראיית דמות ידועה שהרי יחזקאל שפירש במרכבה לא הזכיר לא רוח גדולה וענן גדול ואש מתלקחת ומתוכה כעין החשמל מתוך האש, אבל דברי הכל ההוד והכבוד הגדול הוא כבוד השכינה לא ניתנה רשות להסתכל בו לכל בריה וכל שהוא חכם מבין מדעתו, אבל לפרש יותר מזה בהוד השכינה לא ניתנה רשות. [הערוך ערך ספקלר</b>
אספקלריא יש ספרים שכתוב בהן ספקלריא — והוא בע' סמך.
<b>הערוך ערך אספקלריה</b>
<h2>דף נב.</h2>
רב מנגד מאן דמקדש בשוקא ומאן דמקדש בביאה — פי' מלקות.
<b>הערוך ערך נגדגב</b>
<h2>דף נב:</h2>
הא לא דמי אלא לעודר בנכסי הגר הזה וכסבור של גר אחר הן, דקני — "וכל ההרים אשר במעדר יעדרון" (ישעיה ז', כ"ה).
<b>הערוך ערך עדרגא</b>
<h2>דף נד.</h2>
נפל מראש הגג ונתקע — חייב בד' דברים — פי' נזדמן לו שנפל על כריסה ובא עליה — חייב בד' דברים, בנזק, בצער, בריפוי, בשבת, אבל בבושת אינו חייב עד שיתכוון כדבעינן למימר לקמן.
<b>הערוך ערך תקעגא</b>
<h2>דף נה:</h2>
משמש מת — כבר פי' בע' מת.
<b>הערוך ערך שמשגא</b>
שכבת זרע דאשת איש — פרט למשמש מת, הניחא למ"ד משמש מת בעריות פטור, אלא למ"ד חייב, מאי איכא למימר, אלא פרט למשמש מתה — פי' גיד בלא קושי נקרא מת, וכן מפורש בס"ג דפ' ידיעות הטומאה (שבועות י"ח ע"א) נועץ צפרניו בקרקע עד שימות הגיד.
<b>הערוך ערך מתגב</b>
אמר שמואל, העראה — זו נשיקה.
<b>הערוך ערך שקגא</b>
א"ר, יוחנן, העראה — זו הכנסת עטרה, גמר ביאה — גמר ביאה ממש, מכאן ואילך אינו אלא כנשיקה ופטור — פי' מעורה — דבוקה, כדגרסינן בפ' הוציאו לו בגמ' משניטל (יומא נ"ד ע"א) מאי "כמער איש ולויות" (מ"א ז', ל"ו), אמר רבה בר רב שילא, כאיש המעורה בלוייה שלו, וכתיב "ודבק באשתו" (בראשית ב', כ"ד) ש"מ, שהמיעור הוא הדיבוק.
<b>הערוך ערך ערגג</b>
<h2>דף נו.</h2>
רב אמר, קנה לכל, ושמואל אומר, לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה — פי' בגמ' דבני מערבא גרסי בהבא על יבמתו, דברים האמורים בפרשה, לאוסרה לאחיו, ולירש נכסי המת, ולהתיר צרתה לשוק. ר' יוחנן אמר, קנה לכל הדברים. אמר ר' יצחק, מה פליגין בשהערה בה, אבל אם גמר את הביאה כולי עלמא מודו שקנה הוא לכל הדברים. אמר רב מתנה, מה פליגין כשבא עליה בבית אביה אבל אם בא עליה בבית בעלה כל עמה מודו שקנה לכל הדברים, ש"מ לר' יוחנן אפילו בהערה בבית אביה קנה לכל הדברים ואסורה לבעלה נמי כיבמה ליבם, יבמה לבעלה — אתיא ביאה — ביאה, אשה לבעלה — אתיא קיחה — קיחה.
<b>הערוך ערך דברגא</b>
<h2>דף נט:</h2>
כלב כופרי — פי' כלב קטן שצווח בלילה במדברות מן כפרים כגון בצל כופרי.
<b>הערוך ערך כפרגא</b>
<h2>דף ס:</h2>
מפיקנא לך רב יעקב מאוניך — פי' אם אינך מקשיב לדברי אלא נתלה אתה ברב (חיננא) [יעקב] אנא משמתנא לך עד שתסיר דברי ר' (חיננא) [יעקב] ולא תהיה מטה אזנך לדבריו. פ"א, אני מיסרך שלא תזכיר שמו לעולם.
<b>הערוך ערך אןגב</b>
<h2>דף סא.</h2>
מינהו — אין, נתמנה — לא, אמר רב יוסף, קטיר קא חזינא הכא — כלומר קשר.
<b>הערוך ערך קטרגא</b>
<h2>דף סב.</h2>
א"ר אסי, אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף, שנאמר "כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי" (ישעיה נ"ז, ט"ז) — פי' גוף זה מקום הוא שיש בו כל הנשמות שברא הקב"ה לבני אדם שעתידין להיות בעולם עד ביאת משיח. פ"א, פרגוד הוא ששמו גוף ובאותו פרגוד מצויירין כל נשמות משנברא העולם ועד סופו, שנאמר "כי רוח מלפני יעטוף" וגו', והיכי משמע מהאי קרא כענין שאפרש, כלומר כי רוח מלפני יעטוף זהו פירוש רוח כמו רצון מלפני יעטוף — עיכוב, והכי קאמר יהי רצון מלפני לעכב משיח עד שיכלו, ומנא לך דרוח רצון, דכתיב "אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת" וגו' (יחזקאל א', י"ב) ומתרגמינן לאתר דיהא רעוא למיזל אזלין. ויעטוף לשון איחור כמו "ובהעטיף הצאן" (בראשית ל', מ"ב) והכי קאמר רצון הוא מלפני שיעכב משיח לבוא עד שיכלו כל נשמות שעשיתי שעתידין להולד, והאי קרא בגאולה קא מיירי.
<b>הערוך ערך גףגו</b>
"כי רוח מלפני יעטוף" — פי' רצון וכבר פי' בע' גף.
<b>הערוך ערך רוחגב</b>
"כי רוח מלפני יעטוף" — פי' לשון איחור, וכבר פי' בע' גף. פ"א, לשון ליאות.
<b>הערוך ערך עטףגד</b>
<h2>דף סב:</h2>
"ואל אישך תשוקתך" (בראשית ג', ט"ז) מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה בשעה שיוצא לדרך — פי' משתוקקת — מתאוה מרוב חיבה שפוקדה סמוך ליציאתו.
<b>הערוך ערך שקגב</b>
<h2>דף סג.</h2>
אי במנפה תתנופפי הפוכי בעיסקא טב מינך — פי' חזא לשבולי דהוה קא נייפי, כלומר היתה רוח מנשבת בשיבולים והיו מתנופפין והולכין ובאין, אמר להו רבא, תניפא איתנופפי הפוכי בסחורה יתר הנאה ממך, ויש ששונין, אי במנפה תתנופפי — פי' כמו הנפה שהולכת ובאה כן תתנופפי.
<b>הערוך ערך נףגא</b>
אמר רבא, מאה זוזי בארעא — מילחא (וחפירה)
<b>וחפורה] — פי' מי שיש לו כמאה זוזי חיטין נזרעין בקרקע אינו מרויח שיאכל אלא מלח וירק. [הערוך ערך חפרגא</b>
מגניא ליה ארעא ומרמיא ליה תיגריה — פי' משכיבתו בשדה על הקרקע ומביאה לו עסקין דברי ריבות. "מדנים ישלח" (משלי ו', י"ד) תרגומו תיגרי רמי. והתי"ו אינה יסוד ויש מהן בע' גר.
<b>הערוך ערך תגרגב</b>
זבון ולא תדויל — וכבר פירשנו בע' ביסתרקי, ובלשון ישמעאל קורין לאניצי פשתן — דליל, ולמסתוריתא — מחלה, ובלעז — אשפה.
<b>הערוך ערך דלגו</b>
זבין ולא תדויל, והני מילי — בסתרקי, אבל גלימא לא דלא איתרמי ליה — פי' זבין ולא תדויל — מכור תשמישי ביתך ולא תהיה עני, וה"מ ביסתרקי שיכול לשהות עד דאיתרמי אחריני וזבין, אבל גלימא לא ימכור משום דצריך לה תדיר וכי צריך דילמא לא מתרמיא ליה. פ"א זבין ולא תדויל — קנה מצעות ולא תטוה ותארוג כמו דוללא בשוקא (חולין ס' ע"א), וה"מ בכלי מצע, אבל בכלי מלבוש — לא, דלמא לא מתרמי ליה כמדתו.
<b>הערוך ערך בסתרקי</b>
טום ולא תשפיץ,
<b>שפוץ ולא תבני] — פי' סתום חורי הקיר ולא תבנה בהן ואם הם נקבים וחורים הרבה, שפץ ולא תהרוס כל קיר. [הערוך ערך טםגב</b>
רב הוה קא מצערא ליה דביתהו, כי הוה אמר לה עביד לי (חומצי) [חימצי], הוה עבדא ליה טלופחי — פי' חימצי — ציצרי.
<b>הערוך ערך חמץגב</b>
<h2>דף סג:</h2>
היכי דמי אשה רעה, אמר רב אשי, מקשטא ליה תכא, ומקשטא ליה פומא. רבא אמר, מקשטא ליה תכא, ומהדרא ליה גבא — פי' תכא — שלחן.
<b>הערוך ערך תכא</b>
כיון שנשא אדם אשה עונותיו מתפקפקין, שנאמר "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה"' (משלי י"ח, כ"ב) — פי' כולן קרובי ענין הן ענין זלזול היתר ושיבור.
<b>הערוך ערך פקגד</b>
אשה רעה וכתובתה מרובה — צרתה בצדה, דאמרי אנשי בחברתה ולא בסילתא.
<b>הערוך ערך סלגד</b>
"בגוי נבל אכעיסם" (דברים ל"ב, כ"א) אלו בני ברבריא ובני מרטניא, שהולכין ערומין בשוק, שאין לך משוקץ מתועב ומבוזה לפני המקום יותר ממי שהולך ערום בשוק — "מעם לועז" (תהלים קי"ד, א') תרג' מעמא ברבריא. "תוגרמה" (בראשית י', ג') תרגום ירו' ברבריא.
<b>הערוך ערך ברבר</b>
"בגוי נבל אכעיסם" (דברים ל"ב, כ"א) ר' יוחנן אמר, אלו חברים, (אמר)
<b>אמרו] ליה לר' יוחנן, אתו חברי לבבל — שגא... מקבלי שוחדא — תריץ יתיב. גזרו על שלש משום שלש, על בשר — משום מתנות, ועל המרחצאות — משום טבילה, קא מחטטי שכבי — מפני ששמחים ביום אידם — פי' שהיו פרסיים קורין לכומרין חברין והיו אותן חברין רעים מאד ומצירין לישראל. [הערוך ערך חברגב</b>
קא מחטטי שכבי — פי' חותך וחופר.
<b>הערוך ערך חטגו</b>
"רבים היו פצעי רוכל" — פי' מוכר בשמים מלשון "אבקת רוכל" (שה"ש ג', ו').
<b>הערוך ערך רכל</b>
<h2>דף סד.</h2>
מפני מה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר, מה עתר מהפך וכו' (ב"ר פ' ס"ד) "ויעתר יצחק", ריש לקיש אמר, שהפך הגזירה, ולפום כן קריין ליה עתרא דהפוך אדרא.
<b>הערוך ערך עתר</b>
<h2>דף סד:</h2>
רב אחא בר הונא אחדתיה ססגוניתא — פי' שנצטייר בשרו גוונים מן החולי.
<b>הערוך ערך ססגון</b>
לא ישא אדם אשה לא ממשפחת נכפין ולא ממשפחת מצורעין — פי' שגעון שנופל לארץ.
<b>הערוך ערך כףגו</b>
נישואין ומלקיות — כר', וסתות ושור המועד כרשב"ג.
<b>הערוך ערך וסת</b>
<h2>דף סו.</h2>
הכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל. אלו הן עבדי מלוג, אם מתו — מתו לה, ואם הותירו — הותירו לה... ואלו הן עבדי צאן ברזל, אם מתו — מתו לו, אם הותירו — הותירו לו — פי' כגון בר ישראל שנתן לחבירו ק' צאן בק' דינר, וכל הוולדות והצמר והחלב יהיו חולקין למחצה לשליש ולרביע עד ג' שנים הן חסר הן יתר ואם מתו המקבל זה הצאן חייב באחריותן — אסור, דהוא אגר נטר לי. פ"א, צאן ברזל — כל נדוניא שמכנסת אשה לבעלה ושמה אותה בדמים עליו קיבל אחריותן ונקרא צאן ברזל ואפילו כלה, חייב לשלם.
<b>הערוך ערך צאן</b>
אלו הן עבדי מלוג, אם מתו — מתו לה, אם הותירו — הותירו לה — פי' מלוג — כעין מליגת הראש שתולשין השער ועוזבין הראש, כך הבעל אוכל הפירות ומניח הקרן ואין לו רשות בהם. פ"א, נכסים שקבל עליו בדבור בלא אחריות כשכנסה או לאחר שכנסה נפלו לה בירושה או במתנה, שכן לוגו בלשון יון דבור, אלה הדברים בלשון יון טוטה אילוגה. בב"ר (פ' מה) ולה שפחה מצרית, שפחת מלוג היתה והיה חייב במזונותיה ולא היה רשאי למוכרה. בעון קומי ריש לקיש מהו דתנינן עבדי מלוג, אמר להן, מה דאת מליג מליג זה סיוע לפירוש ראשון.
<b>הערוך ערך מלג</b>
<h2>דף סו:</h2>
דאמר רבא, הקדש, חמץ, ושיחרור — מפקיעין מיד שעבוד — פי' חמץ — כגון ישראל דשעבד חמצו לגוי והגיע שעת הביעור, לא אמרינן כיון דמשועבד ליה לגוי והגיע שעת הביעור דגוי הוא, אלא חייל עליה איסור. הקדש — מידי דהוה אקדושת הגוף כההיא אתתא דעיילא אצטילא דמלתא וכו' ואמרינן רבא לטעמיה כיון דשדייה אמיתנא איתסרא בהנאה דהוה ליה כקדושת הגוף, וכן אמר רב אשי קונמות קדושת הגוף הוא וכדרבא, אבל הקדש מידי דלאו קדושת הגוף אלא קדושת דמים לא מפקע מידי שעבוד, דהא מקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה דקא משוינן ליה הקדש טעות ושקלה כתובתה ולא מפקע הקדש לשעבוד דכתובתה. שחרור — כמפורש בפ' החולץ אמר רב חמא, הלוקח עבד מן הגוי וקדם וטבל לשם בן חורין קנה עצמו בן חורין.
<b>הערוך ערך קדשגא</b>
<h2>דף סט:</h2>
דדיימא מעלמא — פי' מרננין עליה שגם אחר בא עליה זולתי הארוס.
<b>הערוך ערך דםגא</b>
<h2>דף ע.</h2>
הריני כפרת בן בתי כוזא ממזר — שמאכילני בתרומה, ואיני כפרת בן בתי כדה כהן גדול — שפוסלני מן התרומה — פי' מברכת בן בתה ממזר שמאכילה בתרומה, כדתנן ממזר פוסל ומאכיל, כך פי' המורה של מגנצא כל מקום שהוא אמר הריני כפרת זהו פירושו הריני במקומו לסבול עוונותיו, כלומר שעוונותיו אני מקבל עלי להתכפר, ואיני כפרת בן בתי כדה שפוסלני מן התרומה כלומר איני מברכת בן בתי כהן גדול שפוסלני מן התרומה. כוזא משמע כלי קטן משום ממזר, וכדה משמע כלי גדול משום כהן גדול.
<b>הערוך ערך כד</b>
<h2>דף ע:</h2>
מעשי"ם כרותי"ם בדב"ר העב"ד — פי' מעשי"ם — מחוסר מעשה בגופו שנאמ' "ונמלתם את בשר ערלתכם" (בראשית י"ז, י"א). כרותי"ם — שנא', "וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה" (שם י"ז, י"ד). בדב"ר — מצות מילה קודם דבור מתן תורה מאברהם. העב"ד — מילת זכריו ועבדיו מעכבת — זה פי' הסימן.
<b>הערוך ערך מעש</b>
<h2>דף עא.</h2>
גבנוני מהול — פי' בני קטורה הדרים בהרים גבנונים כדגרסינן בפ' ד' מיתות בגמ' המגדף (סנהדרין נ"ט ע"ב) אלא מעתה בני קטורה לא לחייבו, א"ר יוסי בר אבין ואיתימא בר זבידא, "את בריתי הפר" (בראשית י"ז, י"ד) לרבות בני קטורה.
<b>הערוך ערך גבנוני</b>
טומטום שנקרע ונמצא זכר — טומטום שאין לו לא צורת זכר ולא צורת נקבה כמו אטום.
<b>הערוך ערך טםגב</b>
דלא מעוי — פי' שאין מוציא הבל מחוטמו.
<b>הערוך ערך מעוי</b>
<h2>דף עב.</h2>
יומא דעיבא ויומא דשותא — לא מהלינן ולא מסוברינן ביה — פי' בע' אסתן.
<b>הערוך ערך שתגג</b>
כל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא היה יום שלא נשבה בו רוח צפונית בחצי הלילה — איכא דאמרי, שהקב"ה מטייל בגן עדן עד חצי הלילה ואחר חצי הלילה הולך לו ורוח צפונית מנשבת מיד בכל העולם. איכא דאמרי, בכל לילה מחצות לילה ועד שחרית מנשבת רוח צפונית לפי שד' רוחות מנשבות בכל יום, ורוח מערבית מתחלת הלילה ועד חציה, ורוח צפונית מחצות לילה ועד שחרית, ורוח מזרחית מתחילת היום ועד חציו, רוח דרומית מחצי היום ועד ערבית וכו'.
<b>הערוך ערך כנור</b>
משוך צריך שימול — פי' מעך במקום חתיכת הערלה ונמשך הבשר ונראה כערל.
<b>הערוך ערך משך</b>
<h2>דף עג:</h2>
מחפ"ז — מיתה, חומש, שאין לה פדיון, ואסור לזרים.
<b>הערוך ערך מחפז</b>
<h2>דף עד.</h2>
"ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי" (במדבר י"ח, ח') — בשתי תרומות הכתוב מדבר, אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה, ואמר רחמנא, שלך תהא להסקה תחת תבשילך — ואם היה שמן תרומה טמאה מדליקו בנר, מכאן שמותר ליהנות מתרומה טמאה.
<b>הערוך ערך רם</b>
<h2>דף עד:</h2>
הד"ס ט"ב — סימן לפי' מעשר שני, טעון הבאת מקום, וידוי מעשר, אסור לאונן, האוכלו בטומאת עצמו לוקה, וחייב בביעור.
<b>הערוך ערך הדסגטב</b>
<h2>דף עה:</h2>
ההוא גברא דסליק לדיקלא וחרזיה סילוא בבצים — פירוש דץ ביה קוץ.
<b>הערוך ערך חרזגא</b>
ונפק מיניה מוגלא — פי' ליחה סרוחה.
<b>הערוך ערך מגלגב</b>
איזהו פצוע דכא, גמרא, אמר רבא, היינו דקרינן "פצוע" (דברים כ"ג, ב') ולא קרינן "פציע" — פי' פציע בידי שמים אבל פצוע כמו פרוע כדכתיב (שמות ל"ב, כ"ה) "כי פרעו אהרן" והוא דבר שנעשה בידי אדם זה פי' רבינו חננאל. "ויבקע עצי עולה" (בראשית כ"ב, ג') תרג' ירושלמי ופצעי קיצין לעלתא.
<b>הערוך ערך פצעגא</b>
כקולמוס — פסול, כמרזב — כשר — כבר פירשנו בע' גרד.
<b>הערוך ערך מרזב</b>
רב חסדא אמר, כקולמוס — פסול, כמרזב כשר — מ"ט, האי גריד והאי לא גריד — פי' עשוי כקולמוס לפי שראשו קצר וחד מגריד שכבת זרע מבית הרחם ומוציאה לחוץ, אבל עשוי כמרזב שאין ראשו קצר לא גריד ש"ז מבית הרחם, ואי משום גרידתא מידי דהוה האי דעשוי כקולמוס אברזא דחביתא שמוציאין אותה לחוץ אינה נוגעת בדופני הנקב, הכא נמי אינו נוגע בדופני הרחם.
<b>הערוך ערך גרדגא</b>
ההוא עובדא דהוה בפומבדיתא איסתתם גובתא דשכבת זרע ואפיק במקום קטנים — פי' גובתא היא שפופרת של קנה או של עצים וכו'.
<b>הערוך ערך גובתא</b>
<h2>דף עו.</h2>
אמר רב פפא, משום דאתו ממולאי אמריתו מילי ממולייתא — פי' גאון זה נאמר על אדם גדול מפני שהוא גדול מדבר גדולות. פ"א, משום שאתם מבית עלי שהן חתוכי שנים תאמרו דברים חתוכים שאין להן ראש ואין להם טעם.
<b>הערוך ערך מלגז</b>
מייתינן נהמא חמימא דשערי, ומנחין ליה אבי פוקרי ומיקרי — פי' במקום הסדק.
<b>הערוך ערך פקרגג</b>
זהו למעוטי מאי, למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה ממקום אחר שלא מקום רבותא — פי' אם היתה מכה בריאה, ומחמת המכה עלתה שם קליפה וסתם הנקב — לא הועיל כלום כנקובה דמיא, והני מילי באונה דלא מקום רבותא — פי' שאינה נרבצת על הדופן, אבל האונות שהן נרבצות על הדופן ושם מקום צר אם עלה שם קרום מחמת מכה ונסתבך בדופן — כשרה, וכן מפורש בפ' אלו טריפות בגמ' הריאה (חולין מ"ח ע"א).
<b>הערוך ערך קרםגא</b>
דלא מקום רבותא — פי' רבועתא ע' מובלעת וכבר פי' בע' קרם.
<b>הערוך ערך רבגג</b>
מייתינן שושמנא גמלא — פי' נמלה גדולה.
<b>הערוך ערך ששמן</b>
אבל בפרזלא — לא משום דזריף — פי' מכביד החולי, פ"א... היא שורפת.
<b>הערוך ערך זרףגא</b>
<h2>דף עו:</h2>
אוכלוסא — פי' המון עם בל"י אוכלוסא.
<b>הערוך ערך אוכלוסא</b>
<h2>דף עז:</h2>
"כי אם בתולה מעמיו יקח אשה" (ויקרא כ"א, י"ד) להביא גיורת מכנה שהיא כשרה לכהונה — פי' מכנה שתהיה אמה שהיא כן העובר שבמעיה, היא תהיה גיורת פי' כגון שנתגיירה אמה והיתה הורתה של זו הבת בקדושה.
<b>הערוך ערך כןגא</b>
<h2>דף עח.</h2>
קרקפנא, חזיתיה לרישיך ביני עמודי, כי אמר ר' יוחנן להא שמעתא — פי' אדם גדול, ראיתי ראשך בין העמודים של בית המדרש. פ"א, בעל גולגלת גדולה נקראת קרקפנא בפ' חזקת הבתים בגמרא בד"א בחזקה (ב"ב נ"ה ע"א) כרגא אקרקפא דגברי מנח.
<b>הערוך ערך קרקף</b>
<h2>דף עח:</h2>
ממזרים ונתינים אסורין, ואיסורן איסור עולם — פי' בגמ' דוד גזר עליהן, ונתינין הן הגבעונים, ואמאי איקרו נתינין דכתיב "ויתנם יהושע ביום ההוא" (יהושע ט', כ"ז).
<b>הערוך ערך נתןגב</b>
<h2>דף עט.</h2>
ודלמא רונגר בעלמא — פי' לשון פרסי רון — יום, גר — שכיר, כלומר שמא שכיר יום הוא.
<b>הערוך ערך רונגר</b>
<h2>דף פ.</h2>
אמר אביי, כל המטיל מים ואין עושה כיפה ממאי הוי, דאפיא אימיה בטיהרא ושתיא שכרא מרקא — תרגום "והיית ממשש בצהרים" (דברים כ"ח, כ"ט) בטיהרא.
<b>הערוך ערך טהרגב</b>
ממאי הוי, דאפיא אימיה בטיהרא ושתיא שכרא מרקא — פי' מזוג במים. פ"א, השוקט על שמריו, כדכתיב "ושקט הוא על שמריו ולא הורק מכלי אל כלי" (ירמיה מ"ח, י"א). פ"א, יין המורק וצלול.
<b>הערוך ערך מרקא</b>
מתיב רב מרי (מיהא)
<b>מהא] דתנן (בכורות ל"ח ע"ב), חוורור והמים קבועין, אי זו הוא חוורור קבוע, כל ששהא שמונים יום — פי' סנורים. תר"י "בסנורים" (בראשית י"ט, י"א) בחיווריתא ובלעז קטארטא. [הערוך ערך חוור</b>
זקן התחתון — פי' זקן התחתון — אותו מקום.
<b>הערוך ערך זקן</b>
<h2>דף פ:</h2>
סריס חמה — שנסתרס ע"י קדחת.
<b>הערוך ערך סרסגא</b>
כל שאין לו זקן, ושערו לקוי, ובשרו מחליק — פי' שער רך ובשרו חלק יותר משאר בני אדם.
<b>הערוך ערך לקגא</b>
י"א, כל ששכבת זרעו דיהא, וי"א כל מי שאין מי רגליו מחמיצין — פי' כדגרסינן (בתינוקת)
<b>בפ' בנות כותים] בגמ' דם טהרה (נדה ל"ה ע"ב) זוב דיהא ודומה ללובן ביצה המוזרת, שכבת זרע קשורה ודומה ללובן ביצה שאינה מוזרת. [הערוך ערך דהא</b>
איזהו סריס חמה וכו' עד כל שקולו לקוי ואינו ניכר בין איש לאשה.
<b>הערוך ערך קלגה</b>
כל שאין לה שיפולי מעים כנשים — "ולירכתי המשכן" (שמות כ"ו, כ"ב) תר"י ולשפולי דמשכנא, "ונגוע בקצהו" (שמות י"ט, י"ב) תר"י שיפולי. ביהושע (י"א, י"ז) "תחת הר חרמון" תרג' שיפולי טורא.
<b>הערוך ערך שפל</b>
<h2>דף פא.</h2>
אני שונה עגול בעגול עולה — פי' מעלה אחד ממאה והשאר מותרין, ולולי שהתרומה בזמן הזה דרבנן לא היה התנא שונה עולה אלא מדמע הכל.
<b>הערוך ערך עלגא</b>
<h2>דף פא:</h2>
אגוזי פרך ורימוני באדן — כבר פי' בע' באדן, פ"א, שאותן האגוזין חשובין ורכין שנפרכין ביד, "יבש היה כעץ" (איכה ד', ח') תרג' הוה פריך כקיסא.
<b>הערוך ערך פרךגא</b>
וחילפות תרדין — פי' יש שאומרין הן העלין והצלעות של תרדין.
<b>הערוך ערך חלףגד</b>
<h2>דף פג.</h2>
אמרי דבי רב משמיה דרב, הילכתא כר' יוסי באנדרוגינוס ובהרכבה, ושמואל אמר, בקושי ובקדוש ושם מפורשין ר' יוסי אומר, אנדרוגינוס בריה בפני עצמו הוא ולא הכריעו בו חכמים אם זכר ואם נקבה הוא. הרכבה, דתנן בשביעית (פ"ב מ"ו) ר' יוסי ור' שמעון אומרים, שתי שבתות ומפורשין בפ"ק דר"ה (י' ע"ב) קושי. דתנן בנדה פ' בנות כותים (נדה ל"ו ע"ב) כמה היא קושיה וכו' עד ר' יוסי ור' שמעון אומרים, אין קישוי יותר משתי שבתות. קידוש, דתנן בכלאים בפ"ז (מ"ד) המסכך גפנו ע"ג תבואתו של חבירו ה"ז קדש וחייב באחריותו, ר' יוסי ור' שמעון אומרים, אין אדם מקדש דבר שאינו שלו.
<b>הערוך ערך אנדרוגינוס</b>
<h2>דף פד.</h2>
חברו עליו תלמידיו כתרנגולין של בית בוקיא — פי' תרנגולין של אותו מקום חריפין ואין מניחין לתרנגול אחר להיות עמהן.
<b>הערוך ערך בוקיא</b>
אלא משום בת ביקתא — פי' משום זו הסמוכה לה במשנה והוא חלל שנשא כשרה, ואיידי דתנא בבת בקתא נשא תנא סיפא נמי נשא.
<b>הערוך ערך בקת</b>
<h2>דף פה:</h2>
זו הוא מרגילה וזו היא מרגילתו — פי' אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט הואיל והוא פוסלה הוא מחזר אחריה והיא אינה מחזרת אחריו והוא מרגילה שתינשא לו, לפיכך נותן לה כתובה, אבל שניות מדברי סופרים הואיל והוא לא פסלה וולדה לא פסיל, היא מחזרת אחריו ומרגילתו שתינשא לו, לפיכך אבדה כתובתה.
<b>הערוך ערך רגלגא</b>
<h2>דף פו.</h2>
דתניא ר' יוסי אומר יכול לא יהא חייב אלא על הטבל שלא הורם ממנו כל עיקר — מפורש האוכל טבל שנשאר שלא הופרש ממנו שום דבר אפילו מעשר עני חייבין עליהן מיתה וחומש... אבל מעשר ראשון עצמו לאחר שהופרש ונתנו לכהן אם הכהן נותנו במכירה או במתנה מותר לו, ואפילו קודם שנתנו לכהן לר"מ שאוסרו לזר אין חייבין עליו מיתה וחומש.
<b>הערוך ערך עשר אחר עסק</b>
<h2>דף פח:</h2>
דפנו — פי' הכהו.
<b>הערוך ערך דפןגב</b>
<h2>דף פט.</h2>
גריוא — פירוש מדה.
<b>הערוך ערך גריואה</b>
<h2>דף צ.</h2>
יורשה ומטמא לה ואוכלת בגינו תרומה — "על כן באה אלינו" (בראשית מ"ב, כ"א) תרג' בגין — דין.
<b>הערוך ערך גןגג</b>
ואוכלת בגינו תרומה — פי' בשביל, ועיקרו גין. עיי"ע גן.
<b>הערוך ערך בגין</b>
ת"ש, אכל תרומה טמאה משלם חולין טהורין, שילם חולין טמאין וכו' עד הוינן בה, במזיד אמאי אין תשלומיו תשלומין תבוא עליו ברכה, דאכל מידי דלא חזי ליה למיכל אפילו בימי טומאתו וכו' — מכאן שאסור לכהן לאכול תרומה טמאה לעולם אפילו בימי טומאתו וכו'.
<b>הערוך ערך רם</b>
<h2>דף צ:</h2>
שב ואל תעשה שאני — פי' לא ענש הקב"ה למיטמא ובטל מלעשות פסח אלא ענש כרת לטהור ולמי שלא היה בדרך רחוקה ובטל ולא עשה פסח, ולא עבר המיטמא אלא מפני שגרם לבטל הפסח ויכול לעשות פסח שני, וזהו שב ואל תעשה שאני, כלומר קל הוא זה מפני כך דחאו כבוד מת מצוה, אבל לאו דכלאים כיוצא בו שהוא לאו גמור אינו נדחה מפני כבוד הבריות, וקיימא לן דסדין בציצית וכבשי עצרת, ולולב, ושופר, והזאה, וערל, ואיזמל — הנהי כולהו שב ואל תעשה נינהו — זה פי' ר"ח. ורב האי גאון פי', האי ברייתא של הולך לשחוט את פסחו אינו מיירי בנזיר אלא בשאר אדם והוה ליה פסח מצות עשה, ולענין מת מצוה נאמר לו שב ואל תעשה פסח ולפי שהיא מצות עשה שהיא קלה דחינן לה בשביל כבוד הבריות, אבל כלאים שהוא לא תעשה לא דחינן בשביל כבוד הבריות, ומפורש דסדין בציצית וכבשי עצרת וכו' שב ואל תעשה אינון ולא קשי על מצות לא תעשה. פירוש מגנצא שב ואל תעשה שאני — להכי יכול לבטל מצות פסח משום כבוד מת מצוה דלאו איסור גמור דעביד בידים הוא דלא עביד כלום אלא יושב ומתבטל ממצות עשה, אבל כלאים דעביד בידים אין דוחין אותו משום כבודו.
<b>הערוך ערך שבגב</b>
<h2>דף צב.</h2>
יקוב הדין את ההר — כלומר אם יש דין לנקוב את ההר על כרחו יקבנו אע"פ שדבר גדול הוא. פ"א, יפרש הדיין את הדין כלומר יפסוק הדין בלא פשרה וההר הוא הדיין.
<b>הערוך ערך קבגב</b>
<h2>דף צב:</h2>
ושמואל אמר, בעניותינו צריכה גט — פי' עניות חכמה שאין בנו כח לברר הספק.
<b>הערוך ערך עןגה</b>
<h2>דף צג.</h2>
ר' ינאי הוי ליה ההוא אריסא דהוי מייתי ליה כנתא דפירי כל מעלי שבתא — פי' כנתא שהיא כלכלה דפירי.
<b>הערוך ערך כנתגא</b>
<h2>דף צו:</h2>
נגר שיש בראשו גלוסטרא. ס"א קלוסטרא ופי' בע' קו"ף.
<b>הערוך ערך גלוסטרא</b>
נגר שיש בראשו קלוסטרא — והוא כמין יתד וראשו עגול כמו רמון וכשיש בפתח ב' דלתות עושין טבעת בדלת אחת וכן באחרת ומכניסין באותן טבעות היתד.
<b>הערוך ערך קלסטרא</b>
אלא אימא עד שנקרע ספר תורה בחמתן — פי' זה היה מושכו אצלו וזה היה מושכו אצלו עד שנקרע.
<b>הערוך ערך חםגב</b>
מאי דכתיב "אגורה באהלך עולמים" וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמות.
<b>הערוך ערך גרגא</b>
<h2>דף צז.</h2>
"אגורה באהלך עולמים" וכו' עד "דובב שפתי ישנים" — ככומר של ענבים, מה כומר זה, כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב, אף שפתותיהן של צדיקים, כיון שאומרים הלכה מפיהם שפתותיהן מרחשות עמהן בקבר. ס"א דובבות.
<b>הערוך ערך דבבגב</b>
דובב שפתי ישנים ככומר של ענבים, מה כומר של ענבים כיון שאדם מניח אצבעו עליו מיד דובב — פי' כעין כמוש... כגון כמישה וריכוך שהוא נוח לדרוך עיקרו מלשון "מכמורת" (ישעיה י"ט, ח') ועוד בל' ישמעאל אלכמאר.
<b>הערוך ערך כמרגא</b>
<h2>דף צז:</h2>
דלאי דדלו דולא ניפול לכו סתר פתר — פי' בני אדם הדולין מים כלומר דולי חכמות עמוקות אשאל לכם פתר סתור.
<b>הערוך ערך דלגב</b>
בייא מאח דהוא אב והוא בעל והוא בר בעל — פירוש זעקות על עוות הדין.
<b>הערוך ערך בייא</b>
<h2>דף צט:</h2>
ואם נטמא — אינו סופג את הארבעים — פי' כמו עלה ונסתפג, סופגו במלח כלומר שואב את הארבעים. וי"מ, סופג כמו סופק כמו "ויספוק את כפיו" (במדבר כ"ד, י') גמ"ל וקו"ף מתחלפין.
<b>הערוך ערך ספג</b>
ובכורן יהא רועה עד שיסתאב — ומפורש בפ"ק בתמורה (ח' ע"א) בגמ' א"ר יוחנן ותני עלה, בכורן ירעה עד שיסתאב וימכר ויאכל במומו לבעלים. ש"מ, עד שיסתאב — עד שיפול בו מום הוא.
<b>הערוך ערך סאב</b>
<h2>דף ק.</h2>
כל שהוא ממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו — פירוש היה יכול למימר כל שאור וכל דבש לא תקטירו, ממנו למה לי, לומר לך כל שממנו לאישים שיריו הריהן בבל תקטירו.
<b>הערוך ערך אשגא</b>
<h2>דף קא.</h2>
חלצה... באמפליא — חליצתה פסולה — אמפליא — פימלניא ס"א אנפיליא — פי' בגמ' כאן באמפליא של בגד כאן באמפליא של עור והן מנעלים קטנים שחופין את רוב הרגל. ורב מצליח פי' עור הוא ועושין אותה בארץ ספרד מכניסין בו רגליהן ומגיע עד הקרסולים וכשהן מבגד צמר נקראו עדילרין בלישנא דרבנן ובלעז פידולי.
<b>הערוך ערך אמפליא</b>
<h2>דף קא:</h2>
אמר רב כהנא, הוה קאימנא קמיה דרב יהודה, וא"ל, סק תיב לזירזא דקני למלויי לפירסומי מילתא — פי' משוי של קנים או חבילה של קנים.
<b>הערוך ערך זרזגב</b>
<h2>דף קב.</h2>
אם יבא אליהו ויאמר חולצין במנעל — שומעין לו, אין חולצין בסנדל — אין שומעין לו, שכבר נהגו העם בסנדל — פי' ר"ח ז"ל בפירושיו בר"פ מצות חליצה (ירושלמי פי"ב ה"ב) א"ר אושעיא, זאת אומרת מנהג מבטל את ההלכה, ועוד פי' (ב"מ ק"ג) א"ר נחמן הכל הולך אחר מנהג המדינה ומוקמינן לה כמנהג המקום, והטוען זולתי המנהג עליו הראיה, וקיימא לן כוותיה.
<b>הערוך ערך נהגגא</b>
משום דהוה ליה אפנתא מעל — ס"א פנתא — ופי' אפנתא פנים של מנעל מלמעלה.
<b>הערוך ערך אפנתא</b>
פנתא מעל. ס"א אפנתא — וכבר פירשנו במקומו.
<b>הערוך ערך פנתא</b>
מאן דאמר מנעל לכתחילה לא — מ"ט, אילימא משום דהויא ליה פנתא מעל, וארקתא מעל דמעל — פי' כל מנעל עור ע"ג עור הוא, התחתון שעל גבי הרגל נקרא פנתא והעליון שעליו נקרא ערקתא נמצא ערקתא מעל אותו העור שעל רגליו והתורה אמרה "מעל רגלו" (דברים כ"ה, ט') ולא מעל דמעל.
<b>הערוך ערך ארקתאגא</b>
מנעל המרופט — פי' רפוי שמשתרבב מן הרגל ונופל ממנו כמו "אם יטעם עבדך את אשר אכל ואת אשר אשתה" (ש"ב י"ט, ל"ו) "מכאן ששפתותיהם של זקנים מתרפטות" (שבת קנ"ב ע"א) ואינו יכול לקפוץ שפתותיו לטעום החיך המאכל ומשתרבבות ומתרופפות.
<b>הערוך ערך מרפט</b>
סנדל טייע — כבר פי' בע' חמר.
<b>הערוך ערך טייע</b>
והאי דידן אע"ג דאית ביה חומרתא — קטירנא ביה מיתנא — פי' סנדל טייע כתב ר"ח שמענו שהוא כגון האי דקרו בל' ערבי תאסומה דעבידא ליה לפי מדת איסתוורא דכרעיה ועביד ליה חומרתא ומכנף רצועות הסנדל לכולהו ומעייל להו בחומרתא, וכד בעי מעיק להו והדר קטר מאבראי וכד בעי מרווח, והאי סנדל דידן קטרינן ביה מיתנא כי היכי דליהדק.
<b>הערוך ערך חמרגי</b>
שלפתיה לעילאי וקאי לתתאי — "וחלצה נעלו" (דברים כ"ה, ט') תרג' ירושלמי ותשלוף סנדליה.
<b>הערוך ערך שלףגב</b>
<h2>דף קב:</h2>
הוא של עור ותריסיותיו של שיער מהו — פי' רצועות של סנדל הן ששמן בל"ע שראך.
<b>הערוך ערך תרסית</b>
ההוא קורקא מקרי — פי' מנעל של עור והוא עב ופעמים יעשנו מן שני עורות מדובקין בקולן ומלמטה עור עב והוא כעין מוך תחתיו מעץ וקורקא תחתיתו עור עב.
<b>הערוך ערך קרקא</b>
"וחלצה נעלו" (דברים כ"ה, ט') מישלף הוא דכתיב "וחלצו את האבנים..." (ויקרא י"ד, מ'), "ועצמותיך יחליץ" (ישעיה נ"ח, י"א) ישליף, אמר ר' אלעזר, זו היא מעולה שבברכות, ואמר רבא, זרוזי גרמי — בויק"ר וכי ימוך אחיך (פל"ד) "ועצמותיך יחליץ" — ישלוף, יזיין, ישזיב, יניח. ישלוף — "וחלצה נעלו", יזיין — "חלוצים תעברו" (במדבר ל"ב, כ"א), ישזיב — "חלצני ה"' (תהלים ק"מ, ב'), יניח — כי ההוא דאמרו רבותינו "רצה והחליצנו" בשבת.
<b>הערוך ערך חלץגא</b>
אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות ולא במנעל ולא בסנדל — (בב"ר פ' פ"ח) "כתנת הפסים" (בראשית ל"ז, כ"ג) זה פרגוד. ותר"י פרגוד מצוייר.
<b>הערוך ערך פרגד</b>
אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות ולא במנעל ולא בסנדל — פי' הוא בית יד של חלוק שעל זרועו בלשון ישמעאל ג'יב.
<b>הערוך ערך חפת</b>
לא יטייל אדם בקורדקייסין בתוך ביתו — פי' בלעז פטיטין וכבר פי' בע' עכס.
<b>הערוך ערך קרדקייס</b>
סנדל של שעם — פי' קליפי עץ והוא שגמין שפירשנו.
<b>הערוך ערך שעם</b>
חלצה בקב הקטע, ובמוק, ובסמיכת הרגלים — פי' ר"ח, קב זה מחופה עור וכן הקיטע יוצא בקב שלו (שבת ס"ה ע"ב).
<b>הערוך ערך קבגא</b>
במוק ובסמיכת הרגלים — פי' אלמוק בל' ישמעאל, ועץ מלמטה ובלעז פיינילי.
<b>הערוך ערך מקגג</b>
<h2>דף קג.</h2>
אמר אמימר, האי מאן דחליץ צריך למדחסיה לכרעיה — פי' להכביד רגלו בקרקע ולהדחיק.
<b>הערוך ערך דחס</b>
אמר אמימר, האי מאן דמסגי על לחתא דכרעיה — לא ליחלץ — פי' רגליו הפוכות גביהן למטה ותחתיהן למעלה ולא יכול למידחסיה לכולי כרעיה אארעא.
<b>הערוך ערך לחתגא</b>
אסתוורא עד ארעא נחית — פי' אסתוורא הוא עצם היורד מן השוק עד העקב עד ארעא נחית. ויש מפרש, אסתוורא גבולא עד ארעא נחית ואין בו פסוק עד סוף העקב. "באשורו אחזה רגלי" (איוב כ"ב, י"א) תרג' באסתווריה אחדת רגלי.
<b>הערוך ערך אסתוורא</b>
<h2>דף קג:</h2>
בשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא — "חלאתה בה" (יחזקאל כ"ד, ו') תרג' דזיהמותא ביה.
<b>הערוך ערך זהם</b>
נעלו הראוי לו פרט לסוליס שאין לו עקב — פי' בלעז אסקרפיטי והוא כמלא פיסת יד.
<b>הערוך ערך סלייס</b>
סנדל של נחת ע"ז לא תחלוץ — פי' סנדל שע"ז נחה עליו לא תחלוץ כמו כן לכתחילה.
<b>הערוך ערך סנדל</b>
סנדל של נחת ע"ז — פי' דבר שינוח ולא יזוז ממקומו.
<b>הערוך ערך נחת</b>
<h2>דף קד.</h2>
ושל זקן העשוי לכבודו — לא תחלוץ בו, ואם חלצה — חליצתה פסולה — פי' לתכריכים שהיה מנהגם לקבור בסנדלים.
<b>הערוך ערך זקן</b>
<h2>דף קד:</h2>
שני דברים המתירין מעלין זה בלא זה — פי' חליצה ורקיקה שני דברים המתירין את היבמה — מעלין זה בלא זה, שאם רקקה ולא חלצה נפסלה על האחין.
<b>הערוך ערך מעלגב</b>
<h2>דף קה:</h2>
א"ר יוסף שקליה ר' למטורפסיה — פי' גבה דינו ממנו, וי"א, מטורפסיה לשון ארמי הוא ופי' נטל חלקו וגורלו מן העונש כנגד חובתו.
<b>הערוך ערך מטפרס</b>
<h2>דף קו.</h2>
ישיבתה זו היא עמידתה — פי' ישיבתה בלא יבום זו היא עמידתה וכך תתקיים יפה. אמר לה, והא ידעה — כלומר יודעת זו כלום שאינו מתכוון לשם יבום.
<b>הערוך ערך עמדגא</b>
טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו... א"ל משטה אני בך — פי' מצחק.
<b>הערוך ערך משטהגא</b>
<h2>דף קו:</h2>
"לא חפצתי לקחתה" (דברים כ"ה, ח') — בבת אחת, ורבא אמר, אסוקי מילתא היא.
<b>הערוך ערך סקגג</b>
מר זוטרא הוה משרטט וכתיב כל הפרשה. מתקיף לה מר בר רב אידי, והא לא איתיהיבו לאיכתובי, והילכתא כמר זוטרא — פי' סרגול.
<b>הערוך ערך שרטט</b>
הוא ארוך והיא גוצה — פי' קצרה.
<b>הערוך ערך גץגג</b>
אכלה גרגשתא ורקה — ולא כלום הוא — "במעבה האדמה" (מ"א ז', מ"ו) תרג' בעובי גרגשתא.
<b>הערוך ערך גרגשתא</b>
<h2>דף קז:</h2>
פשון הגמל במדה כפושה מדד — כבר פי' בע' כפש.
<b>הערוך ערך פשוןגא</b>
פישון הגמל במדה כפושה מדד, לפיכך מדדו לו במדה כפושה — פי' הוא היה מודד פירות נכסיה ומוכרם במדה כפושה, כלומר היה מפסידם, לפיכך מדדו לו במדה כפושה והורו למאן אשתו שלא בפניו. בירושלמי מקשו במעשה דפישון הגמל ומתמהי וקשיא אלו העושה דבר שלא כשורה מתירין ערוה שלו, ופריק רב חסדא, הדא אמרה עברה ומיאנה מן הנשואין ושלא בפניו על דעת בית שמאי מיאוניה מיאונין.
<b>הערוך ערך כפש</b>
<h2>דף קח:</h2>
"מימינו בכסף שתינו" (איכה ה', ד') — פי' התורה נמשלה למים, בכסף שתינו אותה מאי היא, בשעת הסכנה נשאלה שאלה זו וכו' עד זו לא צריכה, לאיסור אשת איש שהוא כרת התרת, לאיסור לאו שהוא מחזיר גרושתו משנשאת לא כ"ש.
<b>הערוך ערך כרתגב</b>
<h2>דף קט.</h2>
קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה — [הרי היא] כיתומה בחיי האב והחזירה [ש]אסורה ליבם — מפני שגירושיה גירושין גמורין ואין חזרתה חזרה גמורה, כלומר כיון שהשיאה אביה אין לו בה רשות, וכיון שנתגרשה אע"פ שהאב קיים — היא יתומה בחיי האב והיא אינה בוגרת שתקבל קידושין גמורין.
<b>הערוך ערך יתום</b>
<h2>דף קט:</h2>
בערבי שלציון דעבדי שלוף דוץ — פי' מקום שמנהגם לעשות כך. פ"א, שלציון היינו שלוף דוץ.
<b>הערוך ערך שלציון</b>
בערבי שלציון דעבדי שלוף דוץ — פי' הנתק מזה והנעץ לזה כלומר עזוב הלוה ותפוש הערב.
<b>הערוך ערך שלףגב</b>
התוקע עצמו לדבר הלכה — אין לו תורה — פי' כל האומר אין לי אלא תורה שאומר אין לי עסק בכל המצות אלא בקריאת תורה בלבד — אין לו תורה, כלומר אפילו שכר קריאת התורה אין לו, דכתיב "ולמדתם ועשיתם" וכו' (דברים ה', א') כלומר כל המתעסק בעשיית המצות יש לו שכר המצוות ושכר לימוד תורה, אבל המתעסק בקריאה בלבד אע"ג דמגמר לאחריני ואזלי עבדי מצות, איהו לית ליה אגרא.
<b>הערוך ערך תקעגא</b>
<h2>דף קי.</h2>
עובדא הוה בנרש, ואיקדשה כשהיא קטנה, גדלה ואותבוה אבי כורסיה ואהדרוה ואתא אחרינא חטפה מיניה — פי' הושיבוה בחופה והקיפוה בני אדם שישבו סביבותיה. פ"א, ואהדרוה שהחזירוה לבית בעלה.
<b>הערוך ערך כרסגג</b>
<h2>דף קי:</h2>
תיובתא דרבה תיובתא — אמרו הרבנים ז"ל, כל היכא דאמור בתלמוד תיובתא דפלוני תיובתא — בטלו דברי מי שהתיובתא עליו לגמרי, אבל היכא דעלתה בקושיא לא בטלו דבריו דאמרינן לא הוה ברורה להון דבטלה שמועה זו לגמרי, אלא לא אשתכח לה פירוקא בההיא שעתא ותליא וקיימא. והיכא דקשיין תרווייהו אהדדי בטעמייהו ולא מיפרק — קשיא עבדינן, כי הא בדוכתא וכי הא בדוכתא ולא חיישינן לאשכוחי בהו טעמא לפרוקינהו, כגון הא דאמר שמואל, ומודה לי אבא שאם מת על האחין להביא ראיה, שאלו האונות והשטרות מן הממון של אמצע הן, אלא בהא מלתא עבדינן כשמואל — זה פי' ר"ח ז"ל בפ' חזקת בגמ' ולא לאשה (ב"ב נ"ב ע"א), ובסוף פרק האשה שהלכה (כאן) פי' פעם שנית, אבל היכא דקתני קשיא לפלוני לא בטיל מימריה דאמרינן עיין בה דאית בה פירוקא ולא בטלה לגמרי ועלתה בקושיא.
<b>הערוך ערך תיובתא</b>
יתבו וקא מקהו קהייתא — פי' מדקדק בשמועה זו עד אחריתא כאדם המדקדק הרבה בדבר... וכן הברזל כשתחתוך בו קהה הברזל זה פי' ר"ח ז"ל.
<b>הערוך ערך קהגב</b>
<h2>דף קיב.</h2>
אבל באשת אחיו מיכזז כזיז מיניה — פירוש מתבייש ממנה לפשוט בה יד לאלתר.
<b>הערוך ערך כז</b>
שמים ביני לבינך — יעשו דרך בקשה — ירוש' (נדרים פי"א הי"ב) כמה דשמיא רחיקין מן ארעא כן תהא אתתא איהי רחיקא מן ההוא גברא שאינו יורה כחץ, יעשו דרך בקשה אמר רב הונא, יעשו סעודה והן מתרגלין לבא דרך סעודה. פ"א, שמים ישפטו ביני ובינך שאין שכבת זרעך יורה כחץ שארגיש בה ואתעבר — יעשו דרך בקשה שמבקשין הימנה שלא תחשוב שאינה מצווה על פריה ורביה.
<b>הערוך ערך שמים</b>
<h2>דף קיג:</h2>
רב יצחק בר ביסנא אירכסו ליה מפתחות דבי מדרשא — פי' נאבדו לו מפתחות בית המדרש ברה"ר בשבת. א"ל ר' פדת, זיל דבר טלי וטליא וכו' — פי' לך הולך באותו מקום תינוקות שישחקו שם ואם ימצאום יביאום.
<b>הערוך ערך רכסגג</b>
<h2>דף קיד.</h2>
לא צריכא דאיכא צערא, וסבר מפרק כלאחר יד הוא, שבת דאיסור סקילה — גזרו ביה רבנן, יו"ט דאיסור לאו — לא גזרו ביה רבנן.
<b>הערוך ערך פרקגב</b>
מאי לאו דאמרי להו לא תאכלו, לא, דלא ליספו להו בידים — פי' שלא יאכיל הקטן בידים.
<b>הערוך ערך סףגא</b>
<h2>דף קיד:</h2>
אפשר בההוא פורתא דנפיתא דשבקת הוה חיי — פי' בההוא קמח מעט שהנחת לו בנפה היה יכול לחיות. אמרה ליה, מר נמי ידע — גם אתה יודע שלא היה יכול לחיות, מיד הבין דבדמי אמרה.
<b>הערוך ערך נףגא</b>
<h2>דף קטו.</h2>
עישנו עלינו בית עישנו עלינו מערה — פי' אנשי חיל כשהולכין לכבוש עיר ורואין מערות ומדמין שיש שם בני אדם ומתיראין ליכנס שמא כלי זין בידם והורגין אותם. מה עושים, מציתין בהם את האור על פתח המערות שתמלא מערה עשן ואם יוצאין אליהן מוטב, ואם לאו נחנקין, ופעמים שיש חורין במערה ונמלטין מהן.
<b>הערוך ערך עשןגא</b>
<h2>דף קטו:</h2>
אי איתא דפנינהו — מכפר הוה כפר ליה — פי' היה מוחק לההוא כתב. "אכלה ומחתה פיה" (משלי ל', כ') תרג' אכלה ומכפרה פומהא.
<b>הערוך ערך כפרגט</b>
אי נמי לפנחיה שבקיה — פי' בתשובות לכן הניח תי"ו של תרומה על הכלי ולא מחקו לשמירה שאם יבא אדם ליטול הימנה ויראה אותו הסימן יאמר תרומה היא זו ומתרחק הימנה.
<b>הערוך ערך פנח</b>
<h2>דף קטז.</h2>
אי נמי דקא אזיל בקפיצה — פי' ע"י קמיע. פ"א, כדאמרינן בחלק בענין סנחריב (סנהדרין צ"ה ע"א) ג' קפצה להן הדרך וזה הדבר בנס נעשה, ויש לפרש כגון אדם גבור שיכול לקפוץ למעלה מי' טפחים ויוצא חוץ לתחום בקפיצה.
<b>הערוך ערך קפץגג</b>
<h2>דף קטז:</h2>
אמר שמואל, שלפי קציר חטים היו — כלומר במוצאי קציר חטים. ירושלמי, למה קציר, א"ר מונא, דאנסא שכיח, שאין החמה קופחת על ראשו של אדם, אלא בשעת קציר, כדכתיב "ויצא אל אביו אל הקוצרים" וגו' (מ"ב ד', י"ח) אמר רבי יוסי בר בון, "סכותה לראשי ביום נשק" (תהלים ק"מ, ח') ביום שהקיץ נושק (מן) [את] החורף.
<b>הערוך ערך שלףגא</b>
<h2>דף קיז.</h2>
דקא אכלה לגורסינא דבית נשא — פי' עתידה זו לירש ממון אביה.
<b>הערוך ערך גרסן</b>
<h2>דף קיז:</h2>
דילמא שאני התם דגיש (ליה)
<b>לה] צערא — פי' שכבר גש והגיע צערה. [הערוך ערך גשגב</b>
שאני התם דרגיש ליה צערא.
<b>הערוך ערך רגש</b>
<h2>דף קיח:</h2>
טב למיתב טנדו מלמיתב ארמלו — פי' ר"ח, טוב לאשה לישב באישות ואפילו בעלה כעור ופעוט מלמיתב ארמלו. פ"א, טן — גוף, דו — ב', "בדי שאול תרדנה" (איוב י"ז, ט"ז) תרג' טנדו לבי קבורתא תחתן.
<b>הערוך ערך טנדו</b>
דשושמנא גברא — כורסיא בי חרתא רמו לה — פי' מי שבעלה כשיעור נמלה כמו משל, מושבה בין הנשים החשובות ממנה. חרתא — שרות כמו "את החרים ואת הסגנים" (נחמיה ה', ז').
<b>הערוך ערך ששמן</b>
דנפסא גברא — תיקריא בסיפי בבא וליתיב... דקלסא גברא טלפחי לקידרא לא בעיא — פי' שומרי ירקות כגון נפוס וקולסי כרוב, כלומר אפילו בעלים שלהן מבוזין יותר כבוד יש להן מלישב באלמנות. ור"ח ז"ל פי' קולסא בדי תרדין ובדי כרוב שמהן יוצאין עליהן ונקראין (נפוס) קולסי כרוב וקולסי תרדין, אפילו בעלה של אשה קולסא היה ממתק את הקדירה ולא היתה צריכה למתק אותה בעדשים, כל אלה להראות כי אפילו איש פחות — אשה רוצה בו. נפסיא כגון נפיא שמנפין בה את התבואה וכל דבר ארוך ורחב ויש לו ציצין ופרחין קוראין אותו נפוסא, כאשר שנינו (כלאים פ"א מ"ה) הצנון והנפוס והוא שמרובין עליו, וכן הוא אומר אפילו נפוסא בעלה של אשה היתה יכולה לתלות על פתחה כאמלתרא ומועיל לה יותר מלישב בדד. פ"א, לדבר מאוס קורין בלשון יון נפס, וקולסא כעין "לעג וקלס" (תהלים מ"ד, י"ד) כלומר מי שבעלה מאוס ונבזה מאוד.
<b>הערוך ערך נפסגא</b>
דקולסא גברא — כבר פי' בע' נפס, חלפות תרדין וקולסי כרוב כבר פי' בע' חלף.
<b>הערוך ערך קלסגא</b>
<h2>דף קיט.</h2>
קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין. מ"ט אין מיבמין, קטן שמא ימצא סריס, קטנה שמא תמצא אילונית — דאזיל בתר מיעוטא.
<b>הערוך ערך מעט</b>
קטנה לא תתיבם שמא תמצא אילונית ונמצאו פוגעים בערוה — בת כ' שנה שלא הביאה שתי שערות היא אילונית לא חולצת ולא מתיבמת.
<b>הערוך ערך אילנית</b>
<h2>דף קכ.</h2>
מגוייד וצלוב על הצליבה וחיה אוכלת בו אין מעידין עד שתצא נפשו — פי' מחותך הגידים.
<b>הערוך ערך גדגיב</b>
ת"ר, פדחת בלא פרצוף פנים, פרצוף פנים בלא פדחת — אין מעידין עד שיהיו שניהם עם החוטם — פי' מצח.
<b>הערוך ערך פדחת</b>
אייתי קירה דבק בבליתא — פי' הדביק שעוה בבלאי בגדים ושם במצחו ועבר לפניהם ולא בשקרוה. ס"א ולא סקרוה כלומר לא הכירוהו.
<b>הערוך ערך בליתא</b>
אבא בר מרתא דהוא אבא בר מניומי הוי מסקיה ביה דבי ריש גלותא זוזי, אייתי קירי דבק בבליתא דבק באפותיה, חלף קמייהו ולא בשקרוה. ס"א ולא אשתמודעוה — "ולבקר בהיכלו" (תהלים כ"ז, ד') תרג' ולבשקרא בהיכליה.
<b>הערוך ערך בשקר</b>
בשומא מצוייה בבן גילו קא מפלגי — עיי' בע' גל השלישי. "שאת או ספחת" (ויקרא י"ג, ב') תר"י שומא או בהקי, וכן "לשאת ולספחת" (שם י"ד, נ"ו) לשומא ולבהקי.
<b>הערוך ערך שםגד</b>
בשומא מצויה בבן גילו קא מפלגי — פי' גילו — דורו, וכן בלשון ישמעאל. פ"א, בבן מזלו.
<b>הערוך ערך גלגג</b>
<h2>דף קכ:</h2>
חמור בסימני אוכף — פי' אוכף של עצים נתון על המרדעת של חמור כדי למנוע חיכוך המשאוי ע"ג החמור ובל' ישמעאל נקרא לכאף.
<b>הערוך ערך אכף</b>
אוכף לא שיילי אנשי משום דמסקב לחמרייהו — פי' פעמים תהיה בהמת בעל האוכף רזה ובהמת השואל שמנה וכשנותנין עליה אוכף מתפתח וכשמחזירו המשאיל על בהמתו מסקבה פי' עושה בה חבורה.
<b>הערוך ערך סקב</b>
שאני מיא דמרזו מכה — פי' ממרסין פי המכה והכויה ואינה מועלת רפואה שכבר שאבה המכה המים והן מכבין הכויה.
<b>הערוך ערך מרזו</b>
ההוא טייעא דשקל ספסירא וגיידיה לגמלה ולא אפסקיה לנערותיה — פי' מלשון חמור נוער כלומר חתכו בסייף ולא הספיק לגמור צהלתו עד שמת, כמו בצאן פהיה ובשור געייה כן בגמל נעריתא.
<b>הערוך ערך נערגה</b>
<h2>דף קכא.</h2>
ההוא גברא דאיטבע בכרמא ואסקוה אבי חיורי — פי' אלו שני המקומות על שפת נהר אחד.
<b>הערוך ערך כרםגג</b>
היכא דליכא מכה — מיצמת צמתי — פירוש ענין יובש. הדוק וחבור.
<b>הערוך ערך צמת</b>
אימור דגלי אשפלוה.
<b>הערוך ערך שפל</b>
שני בני אדם שהיו מכמירין מכמורות בירדן — פי' מיני חכין הן, כדכתיב "ופורשי מכמורת" (ישעיה י"ט, ח').
<b>הערוך ערך מכמר</b>
וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי, מכאן אמרו חכמים, אם באו רשעים על אדם — ינענע להם ראשו.
<b>הערוך ערך גלגד</b>
אם באים רשעים על אדם — ינענע להם ראשו — בע' גל.
<b>הערוך ערך נעגב</b>
<h2>דף קכא:</h2>
אגב איצצא מזקי — פי' אגב שדוחקין הנחשים זה בזה מצער שיש בהן נושכין.
<b>הערוך ערך אץ</b>
אמר להן, זכר של רחלים נזדמן לי, וזקן אחד מנהיגו — פי' זכר של רחלים אילו של יצחק וזקן אחד אברהם.
<b>הערוך ערך זכרגב</b>
ודלמא קמצורא בעלמא שכיב להן, דאסיקו ליה שמא פלני — פי' חגבים.
<b>הערוך ערך קמץגה</b>
לא כך היה מעשה באושעיא ברבי שהתריס עם פ"ה זקנים — "מאתים צנה" (מ"א י', ט"ז) תרג' מאתן תריסין. "ולא יקדמנה מגן" (מ"ב י"ט, ל"ב) כמו כן.
<b>הערוך ערך תרס</b>
<h2>דף קכב.</h2>
פירות הללו של ערלה הן, של עזקה הן — פי' אינן פירות נטע בחור שהן כחושין, אלא כבר הן של שנה שלישית שהן יפין ושמנין כדי להשביחן, של עזקה — פירות שביעית שנחרשו בשביעית כלומר לא תהא סבור דבשדה בור גדלו, אלא נתחרש יפה ונעזק כמו שנאמר "ויעזקהו ויסקלהו". (ישעיה ה', ב'), של נטע רבעי
<b>הן] — דהן מובחרות, ואע"פ שכל אילו אסורין — לא אמר כלום ולא חיישינן לדבריו, דלהשביח מקחו אמר כן. [הערוך ערך עזקגא</b>
מעשה בקולר של שני בני אדם — "נתן בניו פליטים" (במדבר כ"א, כ"ט) תרג' ירושלמי שלילין בקולריא. "ויתנהו בסוגר" (יחזקאל י"ט, ט') תרג' ויהבוהו בקולרין.
<b>הערוך ערך קלרגד</b>
מעשה בצלמון באחד שאמר אני פלוני בן איש פלוני — פי' שם מקום.
<b>הערוך ערך צלמין</b>
ודלמא שד הוא, אמר רב יהודה אמר שמואל כשראו לו דמות אדם. אינהו נמי אדמויי אידמו, דחזו ליה בבואה. אינהו נמי אית להו בבואה, — דחזו ליה בבואה דבבואה — פי' הצל.
<b>הערוך ערך בבואה</b>
אתם יודעין שמדינה זו משובשת בגייסות — "פתיתני ה' ואפת" (ירמיה כ', ז') תרג' שבישתני ה' ואשתבשית.
<b>הערוך ערך שבשגב</b>
אתה יודע שהמדינה הזאת משובשת בגייסות — פי' חיילות.
<b>הערוך ערך גייסגא</b>
לא תהא כוהנת כפונדקית — פי' חנות בל' ישמעאל פונדק. "בית אשה זונה" (יהושע ב', א') תרגומו פונדקיתא. "מפי החירות" (שמות י"ד, ב') תר"י מפונדקי חירתא.
<b>הערוך ערך פונדקגא</b>
שהוציאה להן מקלו מנעלו ותרמילו — פי' כלים של עור ומוליכין בהן מיני מזונות וכל דבר. "ובילקוטו" תרגום ובתרמיליה.
<b>הערוך ערך תרמל</b>
<h2>דף קכב:</h2>
נתלה בייחור של תאנה ופשחו — פי' סדקו ושברו "וישסף שמואל את אגג" (ש"א ט"ו, ל"ג) תרג' ופשח שמואל. "ויפשחני" (איכה ג', י"א).
<b>הערוך ערך פשח</b>
